|
העצב
העצב בר חיים במחוזות האדם
ולדאגות אי אפשר להתרגל
הן לובשות צורה ופושטות אותה במהירות
לעולם אינן נותרות במקומן
הזמן אינו מוצא נחמה
לבכי ולדמעות כבר הוכרזה מדינה
וגם הצרות הולכות ותופחות
אין סוף לגזרות ולמכות
וכשמחכים לאושר ליד הדלת
וחולמים עליו שנה אחר שנה
לא מבינים מדוע הוא מתעכב בדרך
ומחפשים אותו בכל פינה
מהר אנחנו מבינים כי הוא נדד למחוזות אחרים
מצא לו נחלה בשדות זרים
ואנחנו נותרים עם העצב והצער
ועם מאבקי ההשרדות בחיים
כך השנים סופרות את הקמטים
העצב החד ניבט מן הפנים
העיניים הכבויות לאט נעצמות
מעצב החיים והמהלומות
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי |