עד מתי
אנחנו מלווים אותך מולדת
עולל ורך מך וזקן
חומת מגן תמיד נהיה לך
על גבולותייך שומרים אב ובן
רעמי הזמן צועקים זועקים
סערות שעמדו בפתח ופרצו
אש בוערת פחמי מראות
חרבי אויב כבשן משרפות
אך מה עוד נבקש ממך
אמא אדמה
כשאת כך מסרבת להקשיב
פונה הצידה ומתנערת
אטומה עד כדי להכאיב
אוי הבכי ואוי לצער
איך נשען אחד על זרועות חבר
על ערש חייו השליו מזמן ויתר
לפקודה וצו לעולם לא יאחר
אולי דמו לא היה לריק
אך פניו המחייכות לא ישובו להצחיק
ואותך נוסיף ונשאל
עד מתי?
השנים עייפות העיניים שורפות
היכן אבדה שלווה שכוחת דורות
ייסורי בחורייך מיתמרים לתוך שמייך
על הודם וכבודם עוד ימחלו בנייך
האם נשוב אל הבית שבין ההרים
נתור אחריו בין כל בתי יתומים
כי שדות זרים ומחוזות אחרים
שם השארנו אבות ובכורים
© כל הזכויות שמורות למחבר
