2. א. תאר את הסיום של הטרגדיה שלמדת.

ב. האם הסיום מיישב את הקונפליקטים שעלו בטרגדיה נמק.

 

תשובה:

א.אנטיגונה נושאת מונולוג ובו היא מבכה את מר גורלה.

טרסיאס הנביא העיוור הזקן: עיוור- העיניים הם איבר הראייה.

פיזית הנביא הזה אינו רואה. אבל רוחנית, בעיני רוחו הוא רואה את האמת כולה. הראייה שלו איכותית יותר ועמוקה יותר וחודרת יותר מזו של האדם הפשוט.

זקן – בעל נסיון חיים רב, וחכמת-חיים.

הנביא בא לומר לקראון, שבגלל הצו שלו האוסר על קבורת-המת, נטמאה הארץ, האלים עזבו אותה, הרחיקו השגחתם ממנה, אטמו אזניהם לתפילת-העם.

ולכן העצה שלו למלך היא  לא לנהוג בשרירות-לב, ולקבור את המת.

קראון כועס עליו ומאשימו בשחיתות, שהוא קיבל שוחד, כדי לבוא  אל המלך ולשכנעו לבטל את הצו.

לכן נבואה קשה מנבא לו הנביא: עד הערב ימות בנך שטיפחת, כופר-נפש על נשמת-חיים שרצחת. פגעת פגיעה קשה באלים, ולכן בימים הבאים תשמע קינה ובכי רב מארמונך המוות ימלא את ביתך. וכל העיר תמרוד בך.

וקראון משתכנע מפחד-הנבואה הקשה הזאת, אף על פי שקשה לו להיכנע.

ההיבריס של קריאון מתעצם ומגיע אל שיאו בדיאלוג בינו לבין הנביא. למרות שהוא מקבל מסר ברור וחד-משמעי מהאלים באמצעות שליח האלים, הוא מתמיד בעקשנותו מתוך גאווה ויהירות. קריאון נשבר רק כאשר אחרון התומכים בו, ראש המקהלה (המייצג את זקני העם), מסיר את תמיכתו ממנו.

המקהלה מייעצת לו קודם לשחרר את אנטיגונה, אבל הוא ממהר קודם לקבור את המת.

ורק אח"כ כשהגיע אל אנטיגונה כדי לשחררה, היה מאוחר מדי, כי היא התאבדה בחנק, ובנו היימון חיבק את גופתה ומרר בבכי. כשראה את אביו ניסה לנעוץ בו את חרבו אבל החטיא, ואז התאבד.

וכששמעה אימו אוורדיקה את הבשורה המרה קיללה את קריאון ושלחה גם היא יד בנפשה. וכך קראון איבד הכל ביום אחד, ונותר בודד וחסר-כל, מלא רגשי-אשמה על היותו אחראי למות רבים מבני-ביתו, מגונה ובזוי בעיני סובביו. איבד את משפחתו ומלכותו. קריאון מבקש שיובילו אותו הלאה, מתחנן ליום המוות שיגאל אותו מייסוריו.

האישור המחודש של הערכים:

קריאון מבין כי חוק האלים הוא מעל חוק המלך ומאשר זאת.

 

 

ב. חוק המלך וחוק האלים:

אזרחי יוון העתיקה האמינו בחוק וראו בו יסוד מהותי לשגשוג כי הוא מבטא את רצון האלים. ב"אנטיגונה" מוסר הסדר ויוצר הסתבכות המובילה לאסון. חוק האלים אינו כתוב אך הוא מוסכמה ואנטיגונה דבקה בו ולכן יוצאת נגד חוק המלך. היא סבורה שחייבים להעניק כבוד למת גם אם פגע במדינה. קראון חושב שמי שפגע במדינה לא זכאי לקבורה ולכן מוציא צו המנוגד לחוק האלים. הוא בטוח שהאלים חושבים כמוהו.

 

חוק הלב וחוק השכל: בעקבות הניגוד בין חוק האלים וחוק המלך, מופיע ניגוד נוסף: בין הלב והשכל או הרגש וההיגיון. אלו שתי גישות לחיים: הגישה השכלתנית המיוצגת באמצעות חוק המדינה. גישה זו מיוצגת על ידי קראון והוא מוכן להקריב את המשפחה לשם כך. הגישה הרגשית מיוצגת על ידי אנטיגונה: היא מעמידה במקום הראשון את המצפון והאמונה הדתית והרגש.

 

הסיום פותר את הקונפליקטים כי קריאון מבין כי היה צריך ללכת עם חוק האלים וכי חוק האלים הוא מעל חוק המלך ומאשר זאת ויש אישור מחודש של הערכים, כמו כן הוא היה צריך ללכת עם הלב ולא עם השכל כי קודם כל חוק האלים ואחרי זה חוק המלך, כנראה שהמשפחה תמיד יותר חשובה וקראון הבין זאת.